פיצוי לשון הרע ללא הוכחת נזק: מה החוק מאפשר ומתי

אדם שגילה שמישהו כתב עליו שקר ברשת, בקבוצת וואטסאפ של השכונה או בפרופיל פייסבוק, שואל לרוב קודם כל שאלה פרקטית: כמה כסף הוא הפסיד בגלל זה. במקרים רבים התשובה היא שאין סכום מדויק להצביע עליו, ולמרות זאת החוק הישראלי מאפשר לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק. זהו אחד הכלים המשמעותיים ביותר שעומדים לרשות מי שנפגע מפרסום פוגעני, והוא גם אחד הנושאים הנפוצים ביותר בשאלות שמגיעות למשרדי עורכי דין בתחום. המאמר הזה מסביר מה החוק קובע בפועל, מתי הוא חל, ומה ההבדל בין המסלולים השונים לתביעת פיצוי.

הכלל הרגיל בדיני נזיקין, והחריג שנקבע ללשון הרע

בדיני הנזיקין הרגילים, מי שתובע פיצוי צריך להראות לבית המשפט נזק קונקרטי: הפסד הכנסה, הוצאה כספית, או פגיעה שניתן לכמת אותה. הבעיה בתביעות לשון הרע היא שפעמים רבות קשה מאוד להוכיח נזק כזה באופן מדויק, איך מוכיחים כמה לקוחות ברחו מעסק בגלל ביקורת כוזבת, או כמה כאב נפשי נגרם ממסר משפיל שהופץ בקבוצת שכונה?

המחוקק הישראלי זיהה את הקושי הזה והוסיף לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, הסדר מיוחד. בשנת 1998 נעשה תיקון חשוב בחוק איסור לשון הרע, שהכניס את סעיף 7א, המסמיך נפגעי לשון הרע לבקש פיצויים ללא צורך במתן ראיות קונקרטיות לנזק. ההסדר הזה הוא חריג לכלל הרגיל, והוא חל רק בתביעות לפי חוק איסור לשון הרע, לא בתביעות נזיקין אחרות.

מה קובע סעיף 7א לחוק בפועל

סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע מאפשר לבית המשפט לפסוק לנפגע פיצוי כספי גם כשלא הוכח נזק ממשי. משמעות ההסדר היא שדי בכך שהוכחו הפרסום ועצם היותו לשון הרע, ואין הנפגע נדרש להצביע על נזק ממוני או על פגיעה קונקרטית שנגרמה לו. במילים אחרות, מי שתובע לא צריך להציג תלושי שכר, דוחות הכנסה או חוות דעת כלכלית כדי לקבל פיצוי, מספיק להוכיח שהפרסום עצמו מקיים את הגדרת לשון הרע בחוק.

חשוב להבין שההסדר קובע תקרה לסכום שניתן לפסוק במסלול הזה, תקרה שמתעדכנת מעת לעת בהצמדה למדד. בית המשפט הוא שמחליט אם ובאיזה שיעור לפסוק פיצוי בתוך הגבול הזה, ולכן אי אפשר לדעת מראש מה יהיה הסכום בתיק ספציפי. מי שסבור שהנזק שנגרם לו גבוה בהרבה מהתקרה הקבועה בחוק, יכול לבחור במסלול אחר, תביעה רגילה שבה הוא מנסה להוכיח את הנזק בפועל, ואז בית המשפט אינו כבול לתקרת סעיף 7א.

כפל פיצוי כשהוכחה כוונה לפגוע

החוק מבחין בין שני מצבים. המצב הרגיל מאפשר פיצוי עד התקרה הבסיסית הקבועה בחוק. אבל כאשר מוכח בבית המשפט שהפרסום נעשה מתוך כוונה לפגוע, סעיף 7א(ג) מאפשר להכפיל את הסכום. לא מדובר בבדיקה של מה שהפרסום גרם בפועל, אלא בשאלה אחרת לגמרי: עד כמה ההתנהגות של מי שפרסם את הדברים חמורה וראויה לגינוי. במסגרת זו לא נשאלת השאלה עד כמה הניזוק נפגע, אלא נשאלת השאלה עד כמה המעשה של הנתבע הוא מעשה חמור שראוי לגינוי.

הוכחת כוונה לפגוע היא עניין ראייתי, ובית המשפט בודק אותה לפי נסיבות הפרסום, למשל האם הפרסום נעשה אף שהמפרסם ידע שהדברים אינם נכונים, האם היה בעבר סכסוך או עוינות גלויה בין הצדדים, והאם ננקטו פעולות שמעידות על רצון מכוון להרע. זו סוגיה שנבחנת לגופו של כל מקרה, ולכן אי אפשר לקבוע מראש אם היא תוכר בתיק נתון.

פרסום אחד או כמה פרסומים נפרדים, למה זה משנה

שאלה שעולה הרבה בהקשר של רשתות חברתיות היא מה קורה כשאותו תוכן פוגעני משותף, מועתק ומופץ מחדש על ידי אנשים שונים, או כשאותו אדם מפרסם כמה פעמים נגד אותו נפגע. החוק מגביל את האפשרות לקבל פיצוי סטטוטורי שוב ושוב על אותו תוכן בדיוק: נאמר בחוק שלא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק בשל אותה לשון הרע יותר מפעם אחת.

המשמעות המעשית היא שבית המשפט בוחן בכל מקרה האם מדובר למעשה באותו פרסום שהופץ מחדש, או בפרסומים עצמאיים ונפרדים שכל אחד מהם עשוי להקים עילת תביעה בפני עצמה. ככל שמדובר במספר פוסטים שונים, בתכנים שונים, או באירועי פרסום שמרוחקים זה מזה בזמן ובהקשר, הסיכוי שבית המשפט יראה בהם פרסומים נפרדים גדל.

שיקולים שבית המשפט בוחן בקביעת גובה הפיצוי

בתוך התקרה הקבועה בחוק, בית המשפט נדרש להפעיל שיקול דעת ולקבוע מה הפיצוי הראוי במקרה הספציפי. הפסיקה גיבשה לאורך השנים מספר מאפיינים שחוזרים ונבחנים: היקף הפגיעה של האדם שכלפיו פורסם הפוסט הפוגעני, לרבות ההשפלה והכאב שנגרמו לו, והיקף החשיפה של הפרסום.

• היקף התפוצה של הפרסום, כמה אנשים נחשפו לתוכן, כולל שיתופים ותגובות
• חומרת התוכן ומידת ההשפלה שהוא גורם לנפגע בעיני הסביבה
• האם מדובר בפרסום בודד או בהתנהלות חוזרת ונשנית כלפי אותו אדם
• האם הפרסום הוסר, ואם כן, תוך כמה זמן ובאיזה אופן
• האם ניתנה התנצלות, ומה היקפה והיכן פורסמה
• מעמדו הציבורי של התובע ומידת הפגיעה האפשרית בעיסוקו או בשמו המקצועי

נסיבות המחמירות את הפגיעה, כגון פרסום חוזר, תפוצה רחבה ברשתות החברתיות או פגיעה בעניין ציבורי, עשויות להצדיק פיצוי גבוה יותר בגבולות התקרה הקבועה בחוק. כל אלה הם שיקולים כלליים בלבד, ואין בהם כדי לחזות את התוצאה בתיק מסוים, כל מקרה נבחן לגופו.

מסלול הפיצוי הסטטוטורי מול תביעת נזק ממשי

לא תמיד כדאי לבחור במסלול שלא דורש הוכחת נזק. הבחירה בין מסלול הפיצוי הסטטוטורי לבין תביעה להוכחת נזק ממשי גבוה יותר נתונה לתובע בהתאם לנסיבות; תובע הסבור כי נזקו עולה על התקרה הקבועה בסעיף 7א רשאי לבחור בדרך השנייה, אם יש בידיו ראיות לנזק ממוני ממשי, למשל ירידה מתועדת בהכנסות עסק, אובדן לקוחות ספציפיים, או הוצאות שנגרמו בעקבות הפרסום.

מצד שני, במקרים רבים קשה להוכיח קשר סיבתי ישיר בין הפרסום לנזק הכלכלי, ואז מסלול הפיצוי ללא הוכחת נזק הוא האפשרות המעשית היחידה. הבחירה בין המסלולים היא החלטה משפטית שתלויה בנסיבות המקרה, בסוג הראיות שקיימות ובאופי הפגיעה, ולכן כדאי לבחון אותה בשלב מוקדם, עוד לפני הגשת כתב התביעה.

איך זה בא לידי ביטוי בפרסומים ברשת, בעבודה ובין שכנים

ההסדר של פיצוי ללא הוכחת נזק רלוונטי לכל זירה שבה מתפרסם תוכן פוגעני, פוסט בפייסבוק, תגובה בקבוצת וואטסאפ שכונתית, הודעה בקבוצת עובדים או אפילו שיימינג פומבי נגד בעל עסק. במקרים כאלה הקושי להוכיח נזק כספי קיים באותה מידה, ולעיתים אף יותר, כי קשה לכמת כמה אנשים באמת ראו וקראו את התוכן. בדיוק בשביל מקרים כאלה נבנה המסלול שבחוק, והוא חל בלי קשר לשאלה אם מדובר בפרסום נגד אדם פרטי, נגד עובד או נגד עסק.

ייצוג תובעים ונתבעים בתביעות לשון הרע

לירן ינקוביץ, עורך דין העוסק למעלה מ-13 שנה בתחום דיני האינטרנט, מייצג הן נפגעים שמבקשים לתבוע פיצוי בגין לשון הרע, שיימינג ופגיעה בפרטיות, והן נתבעים שצריכים להתגונן מפני תביעה כזו, כולל טענות הגנה הקבועות בחוק עצמו. הטיפול כולל ליווי בכל שלבי ההליך, משלב בניית התביעה או כתב ההגנה ועד לדיונים בבית המשפט, תוך זמינות ושקיפות מול הלקוח לאורך כל הדרך.

המשרד מדורג בדירוג DUN'S 100 בתחום דיני אינטרנט, ובדירוג BDI Coface בתחומי לשון הרע, קניין רוחני והגנת הפרטיות. תשומת לב לפרטים הקטנים של כל תיק, אופי הפרסום, היקף החשיפה שלו והראיות הזמינות, היא לרוב מה שמשפיע על אופן ניהול התביעה או ההגנה.

המידע במאמר זה הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, ולכן מומלץ להתייעץ עם עורך דין לפני נקיטת צעדים משפטיים בעניין לשון הרע או שיימינג ברשת.